תחומי עניין: שכנוע נרטיבי, הזדהות ויחסים פרא-חברתיים
טלפון: 04-828-8513
דוא"ל: jcohen@com.haifa.ac.il
חדר: בניין רבין 8032
שעות קבלה: בתיאום מראש באמצעות המייל
יונתן כהן סיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה (1990) ואת התואר השני והשלישי (1995) שלו קיבל מביה"ס לתקשורת ע"ש אננברג באוניברסיטת דרום קליפורניה. מאז הוא משמש כחבר סגל בחוג ומלמד קורסים בנושאי פסיכולוגיה של בידור, קורסי שיטות מחקר ותיאוריות לתואר שני וסדנת דוקטורנטים. מחקריו מתמקדים במגוון נושאים הקשורים לשכנוע נרטיבי, ליחסים שמתפתחים בין צופי טלוויזיה וקולנוע לבין דמויות טלוויזיוניות ולתפישות של קהל לגבי עוצמתה ועוינותה של התקשורת.
מחקריו זכו למימון של הקרן הלאומית למדעים, של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו וקרנות נוספות. הוא משמש כחבר מערכת בכתבי-עת מובילים ושימש כעורך משנה של כתב העת Communication Theory, כראש חטיבת תקשורת המונים וכחבר במועצת המנהלים של ה-International Communication Association. בנוסף, שימש כחבר במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. פרופ' כהן שימש כמרצה אורח ב University of New Hampshire (2003-2004), The Ohio State University 2009- וב- 2016-2017 ב Temple University.
פרסומיו הופיעו בכתבי עת רבים כולל: Journal of Communication, Communication Research, Media Psychology, Journal of Broadcasting and Electronic Media, Communication Theory, Critical Studies in Media Communication.
פרסומים נבחרים:
Cohen, J. (2001). Defining identification: A theoretical look at the identification of audiences with media characters. Mass Communication and Society, 4(3), 245-264.
Tsfati Y. and Cohen, J.(2003). On the effect of the third person effect: Perceived influence of media coverage and residential mobility intentions. Journal of Communication, 53(4), 711 -727.
Cohen, J., Tsfati, Y., and Sheafer, T. (2008). The influence of presumed media influence in politics: Do politicians' perceptions of media power matter? Public Opinion Quarterly, 72(2), 331-344.
Cohen, J. (2008). What I watch and who I am: National pride and the viewing of local and foreign television in Israel. Journal of Communication, 58, 149-167.
Tal-Or, N. & Cohen, J. (2010). Understanding Audience Involvement: Conceptualizing and Manipulating Identification and Transportation. Poetics, 38, 402-418.
Tal-Or, N., Cohen, J., Tsfati, Y., & Gunther, A. C. (2010). Testing Causal Direction in the Influence of Presumed Media Influence. Communication Research, 37(6), 801–824.
Slater, M. D., Johnson, B. K., Cohen, J., Comello, M. L. G. and Ewoldsen, D. R. (2014), Temporarily Expanding the Boundaries of the Self: Motivations for Entering the Story World and Implications for Narrative Effects. Journal of Communication, 64: 439–455.
Cohen, J., Tal-Or, N. and Mazor-Tregerman, M. (2015), The Tempering Effect of Transportation: Exploring the Effects of Transportation and Identification During Exposure to Controversial Two-Sided Narratives. Journal of Communication,65: 237–258. doi: 10.1111/jcom.12144
Tal-Or, N., & Cohen, J. (2016). Unpacking Engagement: Convergence and Divergence in Transportation and Identification. Annals of the International Communication Association, 40(1), 33-66.
Cohen, J., Weimann-Saks, D., & Mazor-Tregerman, M. (2018). Does character similarity increase identification and persuasion? Media Psychology, 21(3), 506-528.
Walter, N., Cohen, J., Holbert, R. L., & Morag, Y. (Online First, 2019). Checking the Fact-Checker: What Works and for Whom. Political Communication.
Cohen, J., & Holbert, R. L. (Online first, 2018). Assessing the Predictive Value of Parasocial Relationship Intensity in a Political Context. Communication Research
Walter, N., & Cohen, J. (Online First, 21pp.) When less is more and more is less: The paradoxical effect of counterarguing on narrative persuasion. Communication Monographs
Oliver, M. B., Bilandzic, H., Cohen, J., Ferchaud, A., Shade, D. D., Bailey, E. J., & Yang, C. (2019). A penchant for the immoral: implications of parasocial interaction, perceived complicity, and identification on liking of anti-heroes. Human Communication Research, 45(2), 169-201.
שאלות ותשובות
אם היית יכול/ה לתת לסטודנטים שלך רק פריט אחד לקריאה, באיזה ספר או מאמר היית בוחר/ת?
אין לי ספר אחד שמצליח לעשות מספיק בכדי שאוותר על אחרים ולכן הייתי בוחר באסופת מאמרים שמייצגת אוסף של פרספקטיבות. נדמה לי שהאסופות המעניינות ביותר עבורי הן הכרכים הישנים של סוציולוגיה של תקשורת שעד היום אנחנו מנסים להוכיח את מה שהמחברים של המאמרים הללו כתבו. יש בהן חשיבה תיאורטית גדולה מהסוג שהיה לחוקרים של פעם ביטחון לחשוב אותה. גם אם ברור לנו היום שהם טעו בחלק ניכר ממה שחשבו המאמרים עדיין מהווים בסיס לחשיבה שלנו ולכן הייתי ממליץ על אחד מהאוספים הללו. דוגמאות לאוספים כאלה הם האוסף של Dexter and White משנת 1964 או האוסף של Tunstall משנת 1970. יש עוד שדומים להם וזה לא חשוב איזה בוחרים, אך זו סוג הכתיבה שמעוררת בי המון השראה.
עם איזה חוקר או חוקרת תקשורת היית שמח/ה לשתות כוס קפה?
עם מרשל מקלוהן - אני קורא אותו וקורא אותו ואין לי מושג מה הוא מנסה לומר. נראה לי שהוא סותר את עצמו ושמי שמצטט אותו עושה זאת בלי להבין באמת מה הוא טוען. אני מאוד מסוקרן לברר האם אני פשוט קשה הבנה או שהוא היה באמת קצת מופרע ולא קוהרנטי. אולי בשיחה על כוס קפה אצליח לברר. בכל אופן, הוא מרשים אותי כאדם מקורי, מאוד יצירתי ובטח משעשע מאוד.
על איזו טכנולוגיה לא היית בשום פנים ואופן מוותר/ת?
דואר אלקטרוני - היכולת לתקשר בכתב ובאופן א-סינכרוני הפכה בעיני ליתרון עצום.
מהו הספר שאת/ה חוזר/ת אליו הכי הרבה?
מבחינה מקצועית אני נוטה למאמרים יותר מלספרים, ויש כמה מאמרים קלאסיים שאליהם אני חוזר. אולי המאמר שאני חוזר אליו לעיתים קרובות ביותר הוא המאמר של הורטון וווהל על יחסים פרא-חברתיים שלמרות שיש בו הרבה רעיונות שהתחוורו כלא נכונים, הוא מאמר מקורי ומעורר מחשבות. אני מוצא כמאוד שימושי גם את המאמר של סוניה ליווינגסטון בספר של תמר ליבס וג'יימס קורן על מעמדן של תיאוריות ההתקבלות.
לגבי ספרי קריאה, אני חי בתחושה שיש כל-כך הרבה שאני רוצה לקרוא ולא מספיק (ראו להלן תשובותיי לגבי טלוויזיה ותבינו למה), שאני נוטה לא לחזור לספרים. סופרים שאני חוזר אליהם כוללים את ג'ון ארווינג, פיליפ רוט, מייקל שבון וחיים באר שאת כתיבתו אני אוהב.
באילו תכניות טלוויזיה את/ה צופה במיוחד?
הרבה תוכניות אמריקניות שבהן משקיעים המון בכתיבה ופחות בהפקה. הדוגמא הקלאסית בעיני למופת של טלוויזיה מתוחכמת היא "הבית הלבן" אך גם סדרות קומיות טובות כמו "סיינפלד" הן בעיני מהנות ומתוחכמות. תוכניות תחקיר כמו "60 דקות" או קומדיה פוליטית כמו "ג'ון סטיוארט" הן דברים שמהם אני מאוד נהנה. וכמובן... ספורט אמריקני.
אם היית יכול/ה לחזור אחורה ולקחת קורס שלא לקחת בתקופת לימודיך, איזה קורס היית לוקח/ת?
הייתי שמח לדעת יותר בשני תחומים: תחום הרטוריקה הקלאסית שהיא הבסיס לתיאוריות של תקשורת ושלא יצא לי ללמוד. שנית, מכיוון שמתחיל להתחוור לי שעתידו של המחקר בשאלות שבהן אני מתעניין מתכנס לכיוון של מחקר פיזיולוגי-ניורולוגי, אני מצטער שלא למדתי יותר על המוח.
מהו הדבר הכי חשוב שלמדת מהסטודנטים שלך?
החשיבות של ההתמקדות בפרטים. בתור סטודנט, הצלחתי לעיתים קרובות להבין דברים באופן גלובלי בלי להתעקש לרדת לרמת הפרטים או להבין דברים עד הסוף. אך כשבאתי ללמד, הסתבר לי שבשביל להסביר דברים היטב, יש צורך להבין אותם עד סופם ולפרטי פרטים. התובנות הללו, שהתבהרו לי בשנותי הראשונות כמרצה, שינו את דפוסי החשיבה שלי והן תוצאה של המשוב שקיבלתי מתלמידי.