פרופ' יונתן כהן, חבר סגל בחוג לתקשורת, מונה כאחד מ-15 חברים במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו במסגרת סבב מינויים במועצה. הרשות השנייה היא הגוף הרגולטורי המפקח על פעילות בעלי זיכיון לשידורי רדיו וטלוויזיה מסחריים בישראל ואחראי על שמירת האינטרס הציבורי בכל הנוגע לפעילותם של גופי שידור מסחריים. המועצה אחראית על התוויית מדיניות הרשות. 

להמשך קריאה...

ד"ר אורן מאיירס פרסם מאמר בעין השביעית בו הוא נזכר בכתבה עיתונאית שפרסם לפני כ-20 שנה לרגל ההוצאה המתוכננת משירות של נגמ"ש הזלדה. במהלך מבצע "צוק איתן" נהרגו שבעה לוחמי גולני מפגיעת טיל בנגמ"ש זלדה:

"לכשתתחיל ועדת הבדיקה בעבודתה, אולי ימצאו החברים כמה דקות פנויות כדי לעיין בכתבה הלא-חשובה הרצופה בזה, שפירסמתי ב"עיתון ירושלים" (של רשת ידיעות-תקשורת) ב-20 במאי 1994. חוזר שנית: מאי 1994. לפני 20 שנה ושלושה חודשים." (למאמר המלא)

ד"ר אורן מאיירס כותב בעין השביעית על הטון הביקורתי בו מתייחסת תוכניותו הסאטירית של ג'ון סטיוארט, הדיילי שואו (The Daily Show), לישראל:

"אלא שמשהו בטון הסיקור המדוד והמרוחק השתנה בשבועות האחרונים, בעיקר עם העלייה במספר הנפגעים הפלסטינים בעזה. זה התחיל ימים ספורים לאחר תחילת מבצע "צוק איתן", כשסטיוארט השווה בין האופן שבו ישראלים מיודעים על אודות ירי לעבר מקומות היישוב שלהם (סמס לנייד) לבין הנוהג הישראלי לטווח בתים עזתים בירי קל כאזהרה לפני ירי של טילים קטלניים.

"הצגת הדברים הזאת ספגה ביקורת נוקבת, בעיקר מצד תומכי ישראל, מה שגרם ל"דיילי שואו" להתייחס ברפלקסיביות למנגנון שייצר עד עתה את העיסוק הזהיר כל-כך בסכסוך בתוכנית: בקטע הפתיחה של תוכנית ה-21 ביולי ביקש סטיוארט לשוב ולעסוק בישראל, אך לפני שהספיק להשלים את המשפט התנפלו עליו "כתבי" התוכנית – כסימולציה של מה שמתרחש, כפי הנראה, בתוך ראשו של סטיוארט בעת שהוא נדרש לנושא – בשאגות פרו-ישראליות ופרו-פלסטיניות." (המאמר המלא)

יפה שיר-רז, דוקטורנטית בחוג לתקשורת, פרסמה כתבה ב-Ynet בנוגע לסיקור המוטה של ישראל בכתבי עת רפואיים בבריטניה. שיר-רז כותבת: "לכתב העת Lancet, שנחשב לשני המוביל בתחום, ולד"ר ריצ'ארד הורטון, העורך האחראי של העיתון מאז 1995, יש היסטוריה של אג'נדה פוליטית עוינת כלפי ישראל ושל ניצול המדע והבמה המדעית להאשמת ישראל, רופאים ישראלים וההסתדרות הרפואית בישראל בכיבוש, בהפרת זכויות אדם שיטתית, בעינויים ובהוצאות להורג בדם קר של אזרחים."

בהמשך הכתבה מראיינת שיר-רז את פרופ' אלי אברהם, חבר סגל החוג, בנוגע לדפוסי הסיקור של ישראל בכתבי עת אלו: "זה בהחלט ראוי לשבח שחוקרים מחפשים צדק, אבל כשהם מציבים לישראל סטנדרטים שונים מאשר ליתר העולם ודורשים אותם רק מהישראלים, זוהי בדיוק האנטשימיות הקלאסית, שחוזרת במהדורה מחודשת, ועיקרה התייחסות ליהודים בדרך אחרת מאשר לעמים אחרים". (לכתבה המלאה)

פרופ' אלי אברהם, כתב טור דעה עבור "ישראל היום" שכותרתו "החמאס והתקשורת: הצלחה פחותה". פרופ' אברהם, מהחוג לתקשורת, עומד בראש מכון קומפר לחקר הגזענות והאנטישמיות. בטורו כתב: "גם בסיבוב הנוכחי האמין חמאס כי דגש על הקורבנוּת יביא לניצחון בדעת הקהל ובמדיה. בעבר זה פעל, ותמונות הזוועה הביאו להפגנות בעיקר באירופה ובעולם הערבי ולהגברת הלחץ הפוליטי שהפעילו הערבים על מועצת הביטחון ועל האו"ם, כדי שיכריזו על הפסקת הלחימה בתנאים הנוחים לחמאס. אלא שדומה כי מנהיגי חמאס עדיין לא הפנימו כי בעקבות "האביב הערבי" המזרח התיכון כבר לא מה שהיה, וכי חלק מהמדינות נמצאות בעצמן במאבק הישרדות מול האסלאם הפונדמנטליסטי." 

פרופ' גבי וימן רואיין ב-"הארץ" בנוגע לתפקיד של רשתות מקוונות - פייסבוק, ווטסאפ, ועוד - בהתארגנויות טרור. פרופ' וימן עוסק בשנים האחרונות בחקר טרור בזירות מקוונות ובשנה האחרונה משמש כעמית מחקר במכון ווילסון בארה"ב. פרופ' וימן מציין בראיון את האינטראקטיביות של רשתות מקוונות כאחד המאפיינים שלהן שמשרתים התארגנויות טרור: "בניגוד לאתר סטטי, רשתות חברתיות מאפשרות שיח. לגייס מישהו למעשה של אלימות פוליטי זה לא פשוט והדיאלוג הוא כלי חשוב". (לראיון המלא)

ד"ר אורן מאיירס כותב על המרכיבים האפוקליפטיים באלבומו האחרון של שלומי שבן, "תרגיל בהתעוררות", ובספרו של יגאל סרנה, "2023":

"תרגיל בהתעוררות" ו"2023" מאפשרים לנו הצצה אל עתיד שהוא בלתי נתפס, אבל גם נטוע עמוק בליבת התרבות הישראלית: חזון בעתה המדמיין את היום שבו המסיבה תיגמר בחטף, והאדמה שעליה אנו עומדים תבלע אל קרבה את העסק כולו. (למאמר המלא)

עבודתו של פרופ' אלי אברהם מהחוג לתקשורת הוזכרה בכתבה במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות". בכתבה שפורסמה ב-7.2 תחת הכותרת "מתקפת בעד" עסק יניב חלילי בדרכים המתאימות למיתוג ישראל כיום, והמליץ לשר יובל שטייניץ להיעזר בניסיונם של מומחים ישראלים מובילים למיתוג מקומות במשבר, בכלל זה, פרופ' אברהם.

להמשך קריאה...

ד"ר אורן מאיירס כותב בעין השביעית על השימוש התכוף בשואה בשיח העיתונאי בישראל:

"ההסתמכות הבלתי פוסקת על רטוריקת שואה כדי להצדיק עמדות בוויכוחים עכשוויים, ויהיו חשובים ככל שיהיו, מבזה את זכר הנספים. היא פורטת את זכר השואה למעות רטוריות ומבקשת להוון את האבל באקזיט פוליטי מיידי. שיין כותב כי "חלום של דורות התגשם במדינה היהודית, מדינה שיש לה צבא חזק ואזרחים הנחושים לממש את מלוא חירותם ועצמאותם". שיין צודק, אבל מסרב להבין שמדינה יהודית עצמאית וריבונית אינה יכולה לנהוג כאילו בכל רגע נתון מאיים עליה הפתרון הסופי. יותר מכך: השימוש הבלתי פוסק ברטוריקת שואה בהקשרים עכשוויים (כמו שמוכיח ראש הממשלה בהתייחסו לאיום האיראני) הוא סם ממכר שנזקו עולה על תועלתו: בהתחלה מרגישים נפלא, ובהמשך משלמים את המחיר. בסופו של דבר מדובר בטיעון סיבובי הפועל נגד האינטרסים של מדינת ישראל." (למאמר המלא)

ליאור דוד, תלמידת תואר ראשון בחוג, כותבת בכרמלית על פרשת אדם ורטה ורשת "אורט":

"שום ארגון ציבורי לא מעוניין בסקנדל. כל ארגון עובד קשה מאוד על מנת לשמר לו תדמית שתתאים לאופיו וליחסיו המדומים עם הציבור אשר אחת לזמן מה מתוודע לפעולותיו. כזו בדיוק היא גם רשת "אורט". הנהלת "אורט" אינה רוצה להמשיך להתעסק במכה הזאת שנקראת "פרשת ורטה" ומעדיפה פשוט לעשות שריר אל מול הרעש התקשורתי שבפעם הזאת הפנה זרקור אל תוך חדר המורים שלה." (לכתבה המלאה)