פרופ' וימן פרסם לאחרונה את ספרו Terrorism in Cyberspace

http://cup.columbia.edu/book/terrorism-in-cyberspace/9780231704496

The war on terrorism has not been won, Gabriel Weimann argues in Terrorism in Cyberspace, the successor to his seminal Terror on the Internet. Even though al-Qaeda's leadership has been largely destroyed and its organization disrupted, terrorist attacks take 12,000 lives annually worldwide, and jihadist terrorist ideology continues to spread. How? Largely by going online and adopting a new method of organization. Terrorist structures, traditionally consisting of loose-net cells, divisions, and subgroups, are ideally suited for flourishing on the Internet through websites, e-mail, chat rooms, e-groups, forums, virtual message boards, YouTube, Google Earth, and other outlets. Terrorist websites, including social media platforms, now number close to 10,000.

This book addresses three major questions: why and how terrorism went online; what recent trends can be discerned--such as engaging children and women, promoting lone wolf attacks, and using social media; and what future threats can be expected, along with how they can be reduced or countered. To answer these questions, Terrorism in Cyberspace analyzes content from more than 9,800 terrorist websites, and Weimann, who has been studying terrorism online since 1998, selects the most important kinds of web activity, describes their background and history, and surveys their content in terms of kind and intensity, the groups and prominent individuals involved, and effects. He highlights cyberterrorism against financial, governmental, and engineering infrastructure; efforts to monitor, manipulate, and disrupt terrorists' online efforts; and threats to civil liberties posed by ill-directed efforts to suppress terrorists' online activities as future, worrisome trends.

Cultural Memories of Nonviolent Struggles: Powerful Times

Cultural Memories of Nonviolent Struggles: Powerful Times marks a new trajectory in Memory Studies by examining cultural memories of nonviolent struggles. The book highlights the cultural forgetting and memory of Gandhi's Salt March, the suffragette struggle in Britain, the Russell Tribunal, 'House Museums' in Europe, the anti-nuclear campaign at Greenham Common Women's Peace Camp, Poland's Solidarity movement, cultural repatriation and indigenous Australians, the Anti-War Museum in Berlin, a South Asian community archive, peaceful alternatives in video games and Palestinian activism against The Wall. The chapters explore how memories of nonviolent struggles are mobilized through digital archiving, documentary film-making, video-gaming, and on-the-ground practices such as music, memorial museums, and the building of monuments. By foregrounding an alternative line of memory work whose goal is to commemorate nonviolent struggles in contemporary local, national and global memory cultures, the book opens up new pathways of human hope and agency to the study of cultural memory.

הספר כולל 11 מאמרים בנושא. פרופ' כתריאל שותפה לכתיבת שניים מהם:

Krieg dem Kriege: The Anti-War Museum in Berlin as a Multilayered Site of Memory (with Irit Dekel); and: The Wall Must Fall: Memory Activism, Documentary Filmmaking, and the Second Intifada (with Yifat Gutman).

מוסמכת החוג, ד"ר כלנית צלאח, קיבלה תואר דוקטור במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון. ד"ר צלאח היא בוגרת המחזור הראשון של התוכנית לתואר שני בחוג שלנו וכתבה את עבודת התיזה שלה בהנחיית ד"ר רבקה ריב"ק. את עבודת הדוקטורט שלה בנושא "לכתוב אקדמית עם מבטא: אוטואתנוגרפיה של אחרוּת מזרחית במרחבים אקדמיים" כתבה בהנחיית פרופ' מיכל קרומר-נבו וד"ר יובל יונאי.

תלמידת הדוקטורט שרון רינגל הרצתה בכנס בנושא שימור דיגיטלי בדבלין (DPASSH 2015). הרצאתה שכותרתה "דיגיטציה של מורשת: בניית ארכיון לדורות עתידיים" מבוססת על עבודת הדוקטורט שמבצעת שרון בהנחייתה של ד"ר רבקה ריב"ק. 

בצילום: שרון רינגל מרצה בפני משתתפי הכנס בדבלין

אבי מרציאנו, תלמיד תואר שלישי בחוג, ירצה במסגרת סדנת סייבר ופרטיות, שתתקיים ב-28.4 בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א.

צילום: נירית וייס-בלט ליד הכרזה הזוכה

תלמידת תוכנית הדוקטורט, נירית וייס-בלט, הרצתה בברלין במסגרת קולוקוויום חוקרים צעירים, שערך מכון אלכסנדר פון הומבולדט לאינטרנט וחברה. הרצאתה עסקה בתפקידם של בלוגרים בתהליכי קביעת סדר יום. כרזת ההרצאה זכתה בפרס הכרזה הטובה ביותר בכנס. מחקרה התקבל גם להצגה בכנס Journalism in Transition: Crisis or Opportunity, שמארגנת בסלוניקי חטיבת לימודי העיתונות של האגודה האירופית למחקר והוראה של תקשורת (ECREA).

הדוקטורנט ולד וסיליו יציג מאמר בכנס  General Online Research בקלן, גרמניה. כותרת מאמרו של ולד (ביחד עם ד"ר ירון אריאל ממכללת עמק יזרעאל) היא "Political Participation and Voting Intention of SNS Users" (תקציר).

עבודת הדוקטורט של ד"ר רועי אסטליין, מוסמך החוג, זכתה בפרס עבודת הדוקטורט המצטיינת של החטיבה ל-Family Communication באגודה הלאומית לתקשורת בארה"ב (National Communication Association). שם הפרס המלא הוא  Sandra Petronio Dissertation Excellence Award. ד"ר אסטליין הוא עמית מחקר במרכז הבין-תחומי בהרצליה. את עבודת הדוקטורט שלו השלים בביה"ס לתקשורת ומידע של אוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי, ארה"ב. כותרת עבודת הדוקטורט של ד"ר אסטליין היא "Manifestations of Responsiveness and Control in Husbands' and Wives' Marital and Parental Communication" אותה כתב תחת הנחייתה של פרופ' ג'ן ת'ייס (Theiss). 

ד"ר מיכל הרשמן שטרית השלימה את לימודיה לתואר שלישי בחוג לתקשורת. את עבודת הדוקטורט כתבה בהנחייתו של פרופ' יונתן כהן. כותרת העבודה היא: Why do they do it? מנבאים להשתתפות בתכניות ריאליטי.

תקציר:

תכניות המציאות ("Reality TV") הפכו להיות אחת מהתופעות הטלוויזיוניות הבולטות ביותר בשני העשורים האחרונים והן תופסות חלק נכבד מלוחות השידורים של הערוצים המסחריים בכל העולם (2006 ,Hall). באופן שאינו מפתיע, ככל שהפופולאריות של תכניות הריאליטי צוברת תאוצה בקרב קהל הצופים כך גדלה תשומת הלב המחקרית המוקדשת להן וזו מתמקדת בעיקר בניסיון לאפיינן, להבין מדוע התכניות הן כה פופולאריות ומה השפעותיהן על קהל הצופים (2013 ,Nabi, So & De Los Santos).

המחקר הנוכחי מבקש להתמקד בהיבט אחר של התופעה, היבט שלא זכה כמעט לתשומת לב מחקרית: במעוניינים להשתתף בריאליטי. מחקרים מעטים מאוד שהתמקדו במשתתפים עסקו בחוויית ההשתתפות בריאליטי בדיעבד (2001 ,Syvertsen; 2009 , Aslama) ובאפיון נרקיסיסטי של המשתתפים לאחר צאתם מהתכנית (2006 ,Young &  Pinsky). אף מחקר לא התעניין באותם אנשים רגילים ('ordinary people') המגיעים לאודישנים ומבקשים להשתתף בתכניות השונות, אותם האנשים אשר מוכנים לעמוד בלא מעט מבחנים קיצוניים, במשימות פיזיות שונות, בניתוק מהעולם, בחדירה לפרטיות ובחשיפה אינטנסיבית ובוחרים לעשות זאת מול קהל נמענים גדול, רחב והטרוגני.

ייחודו של מחקר זה נובע מהעובדה שנפתחו בפניו דלתות ההפקה והתאפשרה גישה לאותם אנשים המבקשים להיות 'סלבריטאים בהתהוות' - גישה שלרוב נחסמת בפני אנשי אקדמיה וחוקרים (2006 ,Young &  Pinsky; 2009 , Aslama).

 עבודה זו מבקשת לראשונה לבדוק האם ההחלטה להשתתף בריאליטי קשורה להסברים מיידים הקשורים לתכניות עצמן, כגון, גובה הפרס המוצע ומידת החשיפה העצמית הנדרשת בתכנית (2004 ,Andrejevic;2009 ,Aslama) או קשורה לשני מאפיינים אישיותיים מרכזיים המסבירים התנהגות אנושית. משתנים אלו הם: ארבע תכונות אישיות מתוך התיאוריה של חמשת הגדולים (5 Big) (מוחצנות, נעימות, מצפוניות, פתיחות לחוויות) (1992 ,Costa & McCrae), שתי תכונות אישיות ספציפיות המתאימות לתיאור התופעה: נרקיסיזם (1971 ,Kohut) ונטייה לחשיפה עצמית (1971 ,Jourard) ותפיסת הערכים בהתאם לתיאוריית הערכים של שוורץ (1992 ,Schwartz). המשתנים הללו נבחרו מכיוון שביכולתם להציע הסברים אפשריים להשתתפות בריאליטי - האם המשתתף מפעיל מערכת שיקולים מושכלת ומודעת, המוסברת יותר באמצעות ערכים או שמא מדובר במערכת מניעים אינטואיטיבית וספונטנית, המוסברת יותר באמצעות תכונות אישיות. המחקר אף מבקש לבדוק האם המעוניינים להשתתף בריאליטי שונים בתכונות אישיותם ובתפיסת עולמם (דירוג ערכים) מאותם אנשים שאינם מעוניינים להשתתף ולא הגיעו לאודישנים של התכניות הריאליטי השונות.

השערות המחקר המרכזיות נגעו לכמה תחומים. בנוגע לקשר בין הסברים מיידיים והשתתפות בריאליטי שוער כי יימצא קשר חיובי בין גובה הפרס המוצע בתכנית ובין הרצון להשתתף בה. כן שוער כי יימצא קשר שלילי בין מידת החשיפה העצמית הנדרשת בתכנית לבין הרצון להשתתף בה. ההשערות המתייחסות לקשר בין תכונות אישיות להשתתפות היו שהמעוניינים להשתתף בריאליטי (המגיעים לאודישנים) ידורגו גבוה יותר במוחצנות ובפתיחות לחוויות לעומת אלו שאינם מעוניינים להשתתף. כן שוער כי המעוניינים להשתתף ריאליטי ידורגו נמוך יותר בנועם ובמצפוניות מאלו שאינם מעוניינים להשתתף. ולבסוף, מכיוון שתכניות הריאליטי מציעות כר נוח לחשיפה עצמית, התעסקות בעצמי וקבלת תשומת לב 'המונית' (2011     ,Dubrofsky), שוער כי המעוניינים להשתתף ידורגו גבוה יותר בנרקיסיזם ובנטייה לחשיפה עצמית, לעומת הלא-מעוניינים. בנוגע לקשר בין ערכים לבין השתתפות בתכניות ריאליטי שוער כי המעוניינים להשתתף (המגיעים לאודישנים) יהיו גבוהים יותר בתפיסת ערכי פתיחות לשינוי ובערכי קידום עצמי ונמוכים יותר בערכי שימור והתעלות מעל עצמי, לעומת אלו שאינם הגיעו לאודישנים (קבוצת הביקורת).

לצורך בדיקת השערות המחקר בוצעו שני מחקרים נפרדים: מערך מחקר ניסויי שהתבסס על תכנית ריאליטי היפותטית, מחקר שאפשר שליטה במשתני גובה פרס ומידת חשיפה עצמית כמנבאים השתתפות בריאליטי (מחקר 1 - מחקר ניסוי) ומערך שני, שהתבסס על סקר בקרב משתתפים באודישנים של תכניות הריאליטי השונות במטרה לזהות את מאפייני המשתתפים ולהשוותם למאפייני קבוצה מקבילה שלא הגיעה לאודישנים (מחקר 2 - מחקר אודישנים).

במחקר הניסוי השתתפו 154 נבדקים מהחוגים למדע המדינה, תקשורת וסוציולוגיה  בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה. הנסיינית נכנסה לכתות השונות והציגה עצמה כמפיקת תכניות ריאליטי המחפשת מועמדים פוטנציאלים לתכנית ריאליטי חדשה (העברת השאלונים התאפשרה לאחר אישור מועדת האתיקה בפקולטה למדעי החברה (אישור מס. 089/12). המניפולציה על הנבדקים נערכה באמצעות ארבע שאלות שהמחישו לכאורה ארבע תכניות ריאליטי השונות בגובה הפרס ובמידת החשיפה העצמית (כל נבדק נחשף לשאלה אחת באקראי).

תוצאות מחקר הניסוי לימדו כי לא קיים כל קשר בין הרצון להשתתף בריאליטי לבין גובה הפרס ומידת החשיפה העצמית הנדרשת התכנית. לא בנפרד ולא באינטראקציה ביניהם.

המחקר השני (מחקר האודישנים) כלל 413 נבדקים שנענו למלא את שאלון המחקר שהועבר באמצעות נסיינית באודישנים לתכניות ריאליטי הבאות: כוכב נולד, האח הגדול, מאסטר שף, דייט בחשיכה והמירוץ למיליון. על מנת לאפיין את הפונים להשתתף בתכניות הריאליטי ביחס לכלל האוכלוסייה, אותרה קבוצת השוואה המקבילה מבחינה סוציו-דמוגרפית לקבוצת מחקר האודישנים שמשתתפיה לא ניגשו לאודישן לתכנית ריאליטי כלשהי. לצורך זה נבחרה קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת חיפה הלומדת בתכנית 'מערך אשכול' בחוג ללימודים רב תחומיים (107=n). חמש מאות ועשרים המשתתפים במחקר האודישנים (קבוצת מחקר וקבוצת הביקורת) התבקשו למלא שאלון המונה 101 שאלות וכלל שאלון ערכים (2001 ,Schwartz Melech, Lehmann, Burgess Harris & Owens), תכונות אישיות (1992 ,MaCrae & John), נטייה לחשיפה עצמית (1983 ,Miller, Berg & Archer), נרקיסיזם (1979 ,Rasking & Hull)ושאלות דמוגרפיות הכוללות מין, גיל, שנות לימוד ועיסוק.

על מנת לבחון את התרומה של תפיסת ערכים ותכונות אישיות לניבוי השתתפות בריאליטי ואת ההבדלים בין הקבוצות במשתנים השונים, בוצעה רגרסיה לוגיסטית היררכית (1999 ,Alison), בשלושה שלבים: מאפיינים דמוגרפיים, אישיות וערכים. נמצא כי גברים נוטים, יותר מנשים להשתתף בריאליטי. צעירים נוטים יותר ממבוגרים ומשכילים יותר מאחרים. מבחינת תכונות אישיות, נמצא כי בהתאם להשערות המעוניינים להשתתף בריאליטי (המגיעים לאודישנים) מדורגים גבוה יותר במוחצנות ובנטייה לחשיפה עצמית ומדורגים נמוכים יותר במצפוניות לעומת קבוצת ההשוואה; שלא כפי ששוער המעוניינים להשתתף נמצאו כמדורגים גבוה בנעימות ולא נמצאו הבדלים מובהקים בין קבוצת המגיעים לאודישנים ובין קבוצת ההשוואה במשתנים פתיחות לחוויות ונרקיסיזם.מבחינת תפיסת ערכים נמצא, כפי ששוער, כי המגיעים לאודישנים גבוהים יותר בתפיסת ערכי פתיחות לשינוי לעומת קבוצת ההשוואה, אך שלא כפי ששוער, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בתפיסת ערכי שימור, ערכי קידום עצמי והתעלות מעל עצמי לעומת קבוצת ההשוואה.

עוד נמצא כי תכונות מנבאות השתתפות בריאליטי באופן טוב יותר מאשר ערכים. כאשר תכונות הוכנסו לרגרסיה בשלב הראשון הן הסבירו 12% מהשונות, בעוד התרומה של ערכים (בשלב השני) הייתה קטנה מאוד ומובהקת פחות (3%). להבדיל ממחקרים קודמים שחקרו השפעה של ערכים ואישיות על התנהגויות בעלות שליטה קוגניטיבית לעומת התנהגויות ספונטניות (2002 ,Roccas, Sagiv, Schwartz & Knafo; סגל, 2005; 2006 ,Caprara, Schwartz, Capanna, Vecchione & Bararanelli), המחקר הנוכחי ביקש ללמוד על תופעת הריאליטי באמצעות מנבאיה. העובדה כי גובה הפרס ומידת החשיפה העצמית אינם מנבאים השתתפות בריאליטי (מחקר 1) וכי תכונות אישיות נמצאו כמנבאות טובות יותר מערכים, מלמדת כי ניתן להתייחס לתופעת ההשתתפות כתופעה ספונטאנית, אינטואיטיבית שאיננה מערבת בהכרח שיקולי רווח והפסד.

להבנת הקשר בין השתתפות בריאליטי לבין הסברים מיידיים ומבני אישיות מספר השלכות יישומיות חשובות. ראשית, על אף הרושם התקשורתי והציבורי שנוצר כי "כולם מבקשים להשתתף בריאליטי" ברור ממחקר הפיילוט שנערך לצורך עבודה זו כי ההיענות להשתתף בריאליטי איננה כה גבוהה. יותר מכך, העובדה שתכונות אישיות (ולא שיקולי רווח והפסד) מהוות משתנה דומיננטי בניסיון לנבא השתתפות משמעותה כי ההסכמה הניתנת לכאורה על ידי המשתתפים, איננה בהכרח הסכמה מדעת אלא נובעת בעיקר מאופיים (what people are) של המשתתפים ולא משאיפותיהם ורצונותיהם האמיתיים (what people aspire for) (2010         ,Knafo & Spinath). שנית, הבנת המוטיבציות העיקריות המנחות את המבקשים להשתתף בריאליטי תסייע לגופי הרגולציה, גופי השידור וההפקות השונות לנסח באופן ברור יותר לעצמם ובעבור המתמודדים את תהליכי המיון, הדרישות והמשמעויות שהשתתפות בריאליטי טומנת בחובה. ניסוח מעין זה שכבר בחלקו יצא לדרך (סוויסה, 2013) והצבת המידע כולו באופן גלוי והוגן עשויים לשפר את מעמדם של המשתתפים ואולי אפילו להוביל לשינוי, במהלך השנים הבאות, ביחס בין ההסברים השונים שהוצעו במחקר הנוכחי: במידה והמידע יהיה זמין למשתתפים יתכן ושיקולי רווח והפסד יהפכו להיות משתנה דומיננטי בתיאור תופעת ההשתתפות.

ישנן כמה מגבלות למחקר הנוכחי. ראשית, בשל תלות בגורמי ההפקה ובקיומם של אודישנים היה קושי ממשי להגיע לחלק מתכניות הריאליטי ולגוון את אוכלוסיית מחקר האודישנים. שנית, בשל העובדה כי השאלון (מחקר אודישנים) הועבר ב 'תנאי שטח' נעשה ניסיון לצמצם את היקפו תוך ויתור על משתנים שעשויים היו להיות מנבאים נוספים להשתתפות. 

 מחקרי המשך בתחום יכולים להשתמש בהסברים שהוצעו לעיל וליישמם בקרב אוכלוסיית המשתתפים בפועל ולא רק בקרב המעוניינים להשתתף. כמו כן, אפשרי יהיה להשלים ולהרחיב את הבנת תופעת ההשתתפות באמצעות מחקר איכותני שעשוי יהיה לעזור בהבנת התהליך עצמו ולא רק במוטיבציות להשתתפות.

ענת לשניק ואור קריספיל, תלמידי תואר שני במסלול המחקרי, זכו במלגות ע"ש זבולון המר המוענקות על-ידי המועצה להשכלה גבוהה. תכנית המלגות ע”ש זבולון המר ז”ל, שהיה שר החינוך ויו”ר המל”ג, קיימת מאז שנת הלימודים תש”ס. התכנית מיועדת לסטודנטים אשר סיימו את התואר הראשון שלהם במוסד אקדמי ישראלי שאיננו אוניברסיטה וממשיכים לתואר שני מחקרי באוניברסיטאות.

ענת היא בוגרת תואר ראשון ממכללת ספיר. אור הוא בוגר תואר ראשון מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל.